ולשאר עניני דיומא, בבוקר חשקה נפשי בביצה אבל... ונחזור לעברית של יוםיום, לא בא לי לקרצף מחבת של ביצה מטוגנת,  החלטתי ללכת על ביצה עלומה, שאני לא נוהגת להכין אותה, והצלחתי! יצאה בדיוק כמו שפינטזתי, חיוך קטו לעצמי, והלאה. וכן, כמו שאמרה קלאודיה "את אוכלת הרבה ביצים, אני ..אחת בחודש" אז אצלי הכל בסדר, הכולסטרול מצוין, תודה ששאלתם

ועוד ענין בקשר לאוכל, אם נחזור למרק של אתמול, יצא מצוין, למה היססתי? כי כשאין תבלינים, מאלתרים, והתשובה היא אנשובי, כן לכל המלעיזים ומתעבי האנשובי, 2-3 פילטים של אנשובי למרק עושים את העבודה, וגם 2-3 כפות פלנטה  כדי להסמיך אותו , אנחנו באיטליה לא? אז סולת או שיבולת שועל בארץ אבל כאן, פולנטה

​

אז הזמן טס, ויום ששי כאן, היום האחרון אצל לוקה ואריאנה, והיום (היום יום ששי, אני כותבת בששי בבוקר כי אתמול עייפתי עד מאוד והחלטתי להפוך את הסדר, קודם לישון ואח"כ לכתוב )  אעשה את העבודה האחרונה שלי, ובשבוע הבא אבוא לאסוף את מה שצריך להתיבש , עבודת הילד שלי

​

שבת שלום והרבה שמחה, החג מתקרב ובפעם הבאה, הרפתקאות סופשבוע

סופשבוע ארוך ארוך מתחיל בהיר ממשיך גשום וקר והכי חשוב, שמח

​24-3-13

​

​

​בוקר טוב, יום ראשון בבוקר, מוסיקה קלסית (קול המוסיקה באינטרנט)  פתחתי את הוילון לראות קצת אפור בחוץ.... ולחדשות

יום ששי היה יום אחרון לסדנא אצל לוקה ואריאנה, גימורים למלאך שלי , מלט וכעת הוא מתייבש, אז אמנם יום אחרון אבל בשבוע הבא אמשיך לעבוד שם קצת

והעבודה השניה, קטנה ביותר, כ- 15 סמ'ר, ואריאציה שלי על ציפור ביזנטית שבמקור היא בשחור לבן, אבל אני רציתי לחזור ולהתפרע בזכוכיות צבעוניות, והנה לפניכם המלאך בגרסא לפני ה"תרדמת" במלט, דוגמת הציפור המקורית והגרסא שלי... מה שצבע יכול לעשות.... ואין לי מניות בטמבור

במציאות תמונת המלאך גדולה יותר ביחס לציפורים ואתם מוזמנים לבקר ולראות במציאות ....בית פתוח במאי, במודיעין-מכבים-רעות, הזדמנות מצוינת, אם לא קודם

עד כאן דיברתי אמנות, שלי, מכאן .... ביום ששי לארוחת צהרים אכלנו ביחד, פעם ראשונה , שתי היפניות, מידורי ואלנה, אם ובת, אריאנה, אמנית מדהימה ואנוכי, משתתפים קוסמופוליטיים אוכלים אוכל איטלקי, אני נמנעתי מפרושוטו לסוגיו ואיכשהו הגענו להסבר למה לא אוכל לחם בשבוע הבא, התמקדתי בלחם, להסביר חמץ זה כבר יותר מסובך

בדרך בבוקר אל הסדנא עברתי דרך הקונדיטוריה שחגגתי בעוגית יומולדת, המגש היה מלא, ויתרתי, איכשהוא הן נראו לי מוכרות, בהמשך ברחוב שאני קוראת לו "גואקמולי" אותן אותיות, כמובן ביטוי אחר אבל כך קל לי לזכור את הדרך :) המדרכה צרה צרה, פתאום הרגשתי מישהו נושף בערפי, הסתובבתי, אוטובוס... באמת אוטובוס ברחובון, נכון , לא אוטובוס מפרקים תל-אביבי, אבל זה היה מוזר משעשע

​

   ואז, סופ'ש, התחלתי עם ארוחת בוקר של לחמניה ענקית, חמימה מעוטרת בגרעיני חמניות שקלאודיה פינקה אותי, בדיוק הדרך הטובה להפרד מהחמץ לשבוע הבא, זה לא שאני כל-כך שומרת חוקים אבל פסח הוא חג אהוב עלי ו... לא נעים להודות אני אוהבת מצות ואין פסח בלי בורמוליקוס (ספניולים אנחנו:) אז הבאתי איתי מצות, תודה שירלי,  וידעתי שאשמח לפנות את מקום המצות במזוודה להפתעות שאביא איתי מכאן, מה שמוביל אותי ישירות לקניות של הסופ'ש, לא זארה, לא נעליים, לא איפור, אלא פטיש של 950~ ג'ר וסדן, ספרים, כן באיטלקית אבל עם תמונות, וכאלה, אז אל תנודו בראש בחמלה על שהבאתי מצות, זה לא הדבר הכי מוזר שעשיתי ומה עוד קניתי ?? אוכל לשבת ראשון, פסטה טריה כמובן, על הסטנדרטה לא נתעכב אבל פסטה צבעונית מפוספסת בלבן צהוב כתמתם בצורת סוכריות ממולאת בפרמזן, אגוז מוסקט, תרד וסירפד, כן סירפד, בדקתי

ORTICA=NETTLE=סירפד

והיה טעים ביותר אתמול בשבת, היום סתם :) רביולי בתרד ופרמזן. ובהמשך לפסח קניתי גם תותים. למה? כי אין פסח בלי מצה , חמאה וריבת תות שלי, אז היום אני מכינה ריבת תות. כשדיברתי על כך עם קלאודיה, בעלת הבית שלי היא נתנה לי מדליה ואמרה

 שזה משהוא כמו "את אמיצה / מעזה במטבח" נכון... אני אוהבת את המטבחTU ES BRAVA A LA CUCCINA  

בהמשך השבת בדרכי ברחובות ראיתי שלושה אנשים שונים עם ענפי זית ביד, היה לי ברור שיש משהו מאחורי זה, זו מקריות קצת מעבר לסטטיסטיקת הסתברות נורמלית, פניתי לוויקיפדיה ולמדתי שיש (בתרגום חופשי) יום ראשון של התמרים שהוא יום ראשון שלפני חג הפסחא שחל בשבוע הבא, ובא לציין את כניסת ישו לירושלים, מחלקים ​אותם בכנסיה ובמקומות בעולם שקשה להשיג ענפי תמרים, מחליפים בענפי זית או ערבה למעונינים הנה הקישור לוויקיפדיה​

​

ועוד דבר אחד שלמדתי, אצל קלאודיה בחצר יש שביל שעשוי מפסיפס של חלוקי נחל מוטבעים בבטון, כדי שהשביל יראה ישן ויתמלא בטחב קלאודיה שופכת יוגורט מהול במים על השביל, צריך זמן וסבלנות אבל בסופו של דבר הטחב מבצבץ

​

לפי התגובות שאני מקבלת נראה לי שאני צריכה לעבור לכתוב בלשון נקבה :) אז חברותי היקרות, אנא שתפו אחרות ואחרים, ספרו על האתר ועל הבלוג והעבירו את הקישור, כמו שאמרתי זה עושה לאתר טוב בבטן וגוגל אולי יתחיל להכיר אותי.... להתראות (בכתב) בשבוע הבא אצל לוצ'יאנה נוטורני לסדנת רסטורציה (שחזור) של פסיפס מודרני

​​

הסתכלתי אחורה ולמעלה וראיתי שכתבתי המון, אמנם עברו שלושה ימים אבל למה לאתגר את הסבלנות שלכם, אז למתקדמים ולמעונינים הקישו כאן לדף נוסף שבעיקרו תמונות שצלמתי בשיטוטים בשבת וכיתוב לתמונות, כדאי לכם :) להתראות בשמחות, וחג שמח

​

​בחזרה הביתה - עצירה ברומא

​

2-4-13

​

 נכון, כבר לא רוונה וכבר לא פסיפס, אבל הכתיבה הפכה להרגל , אני מסתובבת ברחובות ואז קורה לי משהוא מצחיק ואני מזמזמת לעצמי "את זה צריך לזכור, על זה  צריך לכתוב....." לכן אני כאן ...כותבת 



כשהגעתי לרומא מזג האויר היה מקסים, שמים תכולים , חמים ונעים, השארתי את המעיל , המטריה, הצעיף ויצאתי, אני והמפה, לרחובות רומא, במהלך השעות התעייפתי (קמתי ב 04:30 בבוקר) וחזרתי למלון ואז... רוחות וגשם ...יותר מזל משכל, הבוקר רעמים וברקים, גשם כמו טרופי בדליים, ואני מדלגת מעל שלוליות רומא 

  מוצאת מחסה בכנסיות ....  :)  מה סבתא שלי היתה אומרת ....כשהגשם מטורף וממשיכה כשאפשר 

​

הכוונה היתה להתחיל את היום במוזיאון האמנות של הוותיקן, כדי להמנע ממפח נפש בקשתי את פקידת הקבלה במלון לבדוק עבורי שאכן פתוח היום, בחמיצות היא הסכימה ו..סגור , חג הפסחא, איסרו חג כי החג היה אתמול, או.קיי. שינוי, יצאתי לרחובות להמשך תוכנית היום: התחלתי בקניית כרטיסי אוטובוס "האיש" שאל: הלוך  וחזור? ואני : בטח למה לא, שיהיה קל בחיים. מה שהוא לא אמר זה שאת הכרטיסים צריך לנצל תוך 100 דקות מקנייתם.... ברור  שכרטיס ה"חזור" הלך לפח

וגשם, והכבישים .....שלוליות  האמת, חלק מהנהגים הישראליים הם מלאכים יראי שמיים לעומת חלק מהנהגים האיטלקיים או הרומאים,  התזות לכל עבר ואני מקללת את מחרבי המקדש .....ושוב :) חיוך גדול

אז אם הוותיקו סגור, אלך לבית הכנסת ברומא שאמור להיות יפיפה, לקיצור הסיפור... איסרו חג , אמיתי הפעם, פעם שלישית שאני מגיעה לבית הכנסת הזה והוא סגור, כנראה שאני צריכה להגיע לרומא פעם רביעית ... בשמחה. ועכשיו שנוצר חור בתוכנית ויש לי זמן, התיישבתי לאכול צהרים במסעדה שיש ווי.פיי ובדקתי את הגלריה הלאומית לאמנות מודרנית, שרציתי לבקר, שעות הפתיחה כתובות במפורש, הימים בהם המוזיאון סגור כתובים גם הם במפורש, מצוין! לדרך. כיוון שגשום וקצת מאוחר התפנקתי ולקחתי מונית והגעתי למוזיאון.... ומה?  הדלתות הראשיות סגורות ומעבר לזכוכית בדלת צדדית הפקידים עושים פנטומימה של סגור "קיוזו"=סגור באיטלקית,

דומני=מחר, אז אתם יודעים איפה אהיה מחר... וכעת לאריזה, מחר,  בלילה ...הביתה!!! להתראות בשמחות  ורק בריאות
​

 

נ.ב.

שיהיה ברור רומא מקסימה, בגשם ובשמש, רומא לימדה אותי מהו קפה טוב באמת, ופה אני הולכת שעות בלי הפסקה, באמת שעות. והכל טוב ואין תלונות, סיפרתי את החיוכים הקטנים של החוויה שלי של רומא

 וגם........ אני ממש גאה בעצמי, לקחתי מפה ויצאתי לרחובות, חרשתי את העיר לכל הכיוונים והגעתי לאן שרציתי , הנאה גדולה   

יום רביעי , היום האחרון ברומא

​3-4-13

​

אמרתי שהתמכרתי אז אני ממשיכה לדווח.....ובכן
בערב בא לי כוס תה, לחדר, מי שמכיר אותי מקרוב יודע, אני אוהבת תה, פקידת הקבלה אמרה אין תה במלון אבל יש הרבה ברים בסביבה שיכינו תה ב "טו גו". או.קיי. יצאתי, בבר הקרוב אצל האריתראי הוא התנצל ואמר שיש לו רק כוסות חד פעמיות לשתיה קרה, אז הלכתי לבר יותר מכובד, תה? כן בטח... ואז נותנים לי שלוש כוסות פלסטיק של שתיה קרה, אחת בתוך שניה, פחוסות מהחום... תה ...בבקשה..שני יורו. נו... התבאסתי, לקחתי את התה והתחפפתי. תכננתי חוויה מתקנת, האריתראי הציע קודם כוס אמיתית שאקח למלון, החלטתי ללכת על זה, והנה התה מהבר המכובד ומולו התה שקבלתי בבר החשוך והמוזנח של האריתראי, גם שני יורו ....ובמגש..... שעור לחיים

וגם
אתמול סגרנו שאני במוזיאון הבוקר, פשוט, וידאתי עם פקידת הקבלה במלון איזה מספר אוטובוס, איפה התחנה, איפה יורדים, כמה תחנות, הכל מתוקתק, ויצאתי שמחה וטובת לב לתחנה, אכן במקום האמור עומדת התחנה (עמוד) ועליו מספר האוטובוס ואני ממתינה, 5 דקות 10 דקות 20 דקות כל האוטובוסים האחרים מגיעים שוב ושוב ושלי לא! בדקתי את הכתוב וראיתי משהו שנראה חשוד , בתרגום שלי, כאילו האוטובוס הזה פועל רק בין 17:00 ל 24:00 לא יכול להיות, נכון? היא לא היתה שולחת אותי לכזה אוטובוס. שאלתי אשה ממתינה אם האוטובוס עובד עכשיו, או חשבתי ששאלתי את השאלה הזו, והיא ענתה סי, סי, ואני ממשיכה לחכות, בהתיאשות שאלתי עוד אחת את אותה שאלה  והיא דווקא אמרה נו...נו... האוטובוס הזה לא עובד עכשיו, רק  ב..... אתם יודעים מתי... ושוב התבאסות...יאללה מונית ישר למוזיאון ובא לציון גואל
הייתי, ראיתי, נהניתי, מירו, מודיליאני, ואן גוך ועוד שמות שלא הכרתי אבל אהבתי, מלא מלא השראה ועכשיו באמת סוגרים את הבסטה ולהתראות בארץ